כמה שעות אור יש בנורבגיה בחורף ?
אנשים טועים לחשוב שהחורף הארקטי הוא ארוך, חשוך לחלוטין, אפל ומדכא. במציאות, מדובר בתקופת דמדומים קצרה שצבועה ביופי מהפנט. כל מה שחשוב לדעת על "לילות הקוטב"
יש רגעים בחיים שפשוט אי אפשר להסביר במילים. צריך לעמוד שם, בלב לפלנד הנורבגית (Norwegian Lapland), כדי להבין. כולם שואלים אותי: "איך אפשר לחיות בחושך?" או "זה לא מדכא שאין שמש?". ואני? אני פשוט מחייך. כי מי שלא חווה את לילות הקוטב (Polar Nights) לא באמת ראה אור מימיו.
עבור רוב העולם, יום ללא שמש נשמע מוזר. אבל עבורי, שחורש את החוג הארקטי (Arctic Circle) זה עולם פנטזיה שמרגיש כמו "נרניה" – מקום שבו ההרים המושלגים והים נצבעים בדמדומים צבעוניים שגורמים לי להתפעל בכל פעם מחדש מקסם שאין לו תחליף, כאילו זו הפעם הראשונה שלי במקום. במאמר הזה נפרק את המיתוסים ונבין מה באמת קורה שם למעלה, במקום שבו האור הוא תפאורה ליופי מהפנט.
מה זה לילות הקוטב?
כדי להבין את לילות הקוטב, צריך להבין איך כדור הארץ "רוקד" בחלל. כדור הארץ מרושת בקווי אורך (מדרום לצפון) ורוחב (ממזרח למערב), קו המשווה 0 וככל שמצפינים המספרים עולים. בעוד שקו המשווה נהנה מימים ולילות שווים, הקסם האמיתי מתחיל בקו הרוחב 66.5° צפון – קו החוג הארקטי.
למה זה קורה? הכול מסתכם בנתון אחד: כדור הארץ נוטה על צירו ב-23.5 מעלות ביחס למסלולו סביב השמש ובחלק הצפוני (קו רוחב 66.5 ומעלה) בחורף, הוא "נוטה החוצה", הרחק מהשמש. בגלל הנטייה הזו, גם כשהכדור מסתובב סביב עצמו, האזור נשאר בתוך ה"צל". השמש שם, "מתחת לרצפה", אבל קרניה הישירות פשוט לא מצליחות לטפס מעל האופק.
האם יש כל הזמן חושך?
זו השאלה הראשונה שכולם יורים לעברי, והתשובה היא חד משמעית: לא. כאן אנחנו מנפצים את המיתוס הגדול: לילות הקוטב אינם "חושך מוחלט" של 24 שעות. בזכות אפקט השבירה (Refraction), הטבע "מרמה" לטובת האור.
כדי להבין את זה, תחשבו על אור של פנס שמאיר על פני המים: כשאתם מכוונים את הפנס בזווית לתוך המים, אתם רואים שהקרן לא ממשיכה בקו ישר – היא "נשברת" ומתעקמת ברגע המפגש עם המים. אותו דבר קורה בשמיים: קרני השמש, שנמצאות פיזית מתחת לאופק, פוגעות בשכבות האוויר העליונות, נשברות כלפי מטה ומצליחות "להאיר" את השמיים גם בלי זריחה אמיתית. התוצאה היא דמדומים מתמשכים שנראים כמו שקיעה אינסופית שפשוט מסרבת להיגמר.
שלוש דרגות של דמדומים (Twilight)
כדי להיות מקצוענים, כדאי להכיר את ההבדלים:
- דמדומים אזרחיים (Civil Twilight): השמש עד 6 מעלות מתחת לאופק. זהו אור רך וקסום שמאפשר פעילות מלאה בחוץ.
- דמדומים ימיים (Nautical Twilight): השמש בין 6 ל-12 מעלות מתחת. קו האופק בים עדיין נראה, אבל ביבשה מתחילים להזדקק לפנסים.
- דמדומים אסטרונומיים: השמש מתחת ל-12 מעלות. זהו החושך המוחלט שבו רק הכוכבים והזוהר הצפוני (Northern Lights) מאירים את השמיים.
כמה זמן זה נמשך?
זה תלוי כמה צפונה אתם נמצאים. בערים כמו טרומסו (Tromsø), השמש נפרדת מאיתנו ב-27 לנובמבר וחוזרת להגיד שלום רק ב-21 לינואר. ככל שעולים צפונה לכיוון סבאלברד, התקופה מתארכת.
אלו שבועות שבהם הזמן מקבל משמעות אחרת. אין "בוקר" ו"ערב" קלאסיים. יש קצב ארקטי פנימי. זה זמן של התכנסות, של שקט, של הבנה שהטבע צריך את המנוחה שלו – ואולי גם אנחנו. בתרבות של לפלנד הנורבגית, זה הזמן לעצור את המרוץ ולהתחבר פנימה.
כמה שעות אור יש ביום?
בניגוד למה שחושבים, יש לנו חלון אור משמעותי. בלפלנד הנורבגית, בתקופה שבין ה-27/11 ל-21/1, יש בדרך כלל בין 4 ל-6 שעות אור ביום.
למה הטווח הזה של "בין"? כי כמות האור היא עניין דינמי שתלוי בשני דברים: התאריך (ככל שנתקרב ל-21/12 היום יתקצר) והעננות. ביום מעונן, העננים בולעים את שאריות האור, והעולם הופך עמוק וכהה יותר. אבל ביום בהיר? השלג על ההרים מחזיר את האור בעוצמה אדירה, והכל בוהק ונראה כמו ציור.
מוכנים לתפוס את הריקוד בשמיים?
אחרי שצוללים לשקט של לילות הקוטב, הגיע הזמן ללמוד איך לצוד את הזוהר הצפוני כמו מקצוענים.
באיזו שעה יש זריחה?
אז זהו, שאין "זריחה" במובן הרגיל. אבל אם תשאלו מתי מגיע ה"אור", התשובה תלויה בתאריך: בסוף נובמבר הוא מפציע כבר ב-7:30 בבוקר, וככל שלילות הקוטב מתקדמים, השמיים מחליפים צבעים מכחול כהה לתכלת וורוד רק סביב 9:30 בבוקר.
זה דיאלוג יומי עם החוג הארקטי – לראות איך בכל יום השמש מגרדת את האופק בשעה אחרת, מזכירה לנו שהטבע הוא זה שקובע את הלו"ז, ולא אנחנו. השיא של ה"אור" קורה סביב 12:00 בצהריים. זו הנקודה שבה השמש הכי קרובה לאופק. ביום טוב בטרומסו, אתם תראו פס של אש באופק הדרומי – כאילו השמש מנסה להציץ ולראות אם אנחנו עדיין כאן.
באילו צבעים נצבעים השמיים?
קרני השמש מורכבות מכל צבעי הקשת (אורכי גל שונים). בלילות הקוטב, בגלל הזווית החדה של השמש מתחת לקו האופק, האור צריך לעבור "מרתון" ארוך במיוחד בתוך האטמוספירה כדי להגיע אלינו, ובדרך קורים דברים מופלאים:
• הסינון הכחול: אורכי הגל הקצרים (כחול) מתפזרים לכל עבר ויוצרים את ה-Blue Hour המפורסמת – שעה שבה הכל נראה כאילו נטבל בדיו טורקיז עמוק.
• השבירה האדומה: רק הגלים הארוכים (אדום וכתום) מצליחים "לשרוד" את המרחק, להתעקם מעבר לקימור של כדור הארץ ולהאיר את העננים.
התוצאה היא דמדומים מתמשכים שנראים כמו שקיעה אינסופית: גוונים עמוקים של סגול, מגנטה וטורקיז, יחד עם המון גווני פסטל רכים שצובעים את ההרים. הנוף משתנה מקצה לקצה כמה פעמים ביום – הכל נראה אחרת רק בגלל זווית פגיעת האור. אף פעם לא משעמם שם, כי אתה אף פעם לא חוזר לאותו מקום פעמיים.
גן עדן לעדשה (ולסטורי שלכם)
אם יש מקום בעולם שבו כל אחד הופך לצלם נשיונל ג'יאוגרפיק ברגע, זה כאן. לילות הקוטב הם גן עדן לצלמים, ולא – אתם ממש לא צריכים תואר בצילום או ציוד באלפי דולרים כדי להוציא תמונות שישאירו אנשים פעורי פה.
בגלל שהשמש "נתקעת" מתחת לאופק, התאורה בחוץ היא Softbox טבעי אחד ענק – אור רך, מחמיא ונטול צללים קשים, שפשוט הופך כל פריים לגלויות. בלפלנד הנורבגית, אתם לא צריכים להתאמץ; מספיק להרים את הטלפון לכיוון הפיורד בזמן שהזוהר הצפוני מתחיל לרקד או כשהשמיים נצבעים בטורקיז של חצי יום. זה המקום שבו המציאות עולה על כל פילטר.
מתי יש חושך מוחלט?
בתחילת התקופה לקראת 15:30 וככל שמתקרבים לשיא ב-21/12, החושך חוזר די מהר. כבר באזור 14:00 או 14:30 בצהריים, הדמדומים מתחילים לדעוך. החל מ-15:00, זה כבר חושך לכל דבר.
האם סובלים מדיכאון בתקופה הזאת?
מהניסיון שלי מאז 2007 – הדיבורים על "דיכאון עונתי" פשוט לא מדויקים בלשון המעטה. קיימת תופעה שנקראת סינדרום סוליפסיזם (Solipsism Syndrome) – מצב שבו אדם מרגיש שהעולם סביבו אינו אמיתי אלא הזיה. תושבי הצפון מתמודדים עם זה בעזרת שגרה נוקשה, פעילות גופנית ומרכיב סודי שנקרא Kos (חמימות ביתית נורבגית). בעיירה ריוקאן (Rjukan), התושבים אפילו הקימו מראות ענק על ההר כדי לשקף אור שמש ישירות לכיכר העיר.
איך בעלי החיים מסתגלים ללילות הקוטב?
בעוד אנחנו נדלקים על מנורות, הטבע מבצע התאמות גאוניות שפשוט קשה לתפוס:
- אייל הצפון (Reindeer): העיניים שלהם משנות צבע מזהב לכחול עמוק בחורף! זה מאפשר להם לראות פי אלף יותר טוב באור הכחול של לילות הקוטב.
- הלווייתנים: הלווייתן הגיבן והאורקה (קטלן) מגיעים לפיורדים בשיא החושך כדי לצוד דגי הרינג בעזרת איכון הד (Echolocation). לשמוע נשיפה של לווייתן בחושך מוחלט זה אחד הרגעים הכי עוצמתיים שיש.
- שועל הקוטב (Arctic Fox): מחליף לפרווה לבנה וצד מכרסמים מתחת לשלג רק בעזרת השמיעה.
לילות הקוטב במיתולוגיה של הסאמים
עבור הסאמים (Sami), העמים הילידים של הצפון, לליל הקוטב יש נשמה. הם מספרים על Beaivi, אלת השמש והחיים. לפי האמונה, בחורף האלה נחלשת ונלכדת מאחורי שערי הקרח של הצפון.
כדי לעזור לה למצוא את הדרך הביתה, היו הסאמים מורחים חלב איילים על פתחי הבתים. כשהייתה מפציעה קרן האור הראשונה בינואר, היו יוצאים החוצה בשמחה ואומרים: "כש-Beaivi חוזרת, הלב שלנו מתחמם יחד איתה".
איך המקומיים מציינים את החזרה של השמש?
ה-21 בינואר הוא יום החזרה של השמש. רשמית, ליל הקוטב מסתיים ב-15 בינואר, אבל בגלל הרי הפיורדים העצומים שמטילים צל כבד, אנחנו מחכים עוד שישה ימים ארוכים עד שהיא סוף סוף מציצה מעליהם.
ואיך חוגגים? עם Solboller – "סופגניות שמש" מקומיות. הן נראות בדיוק כמו הסופגניות שלנו, עם ציפוי סוכר ועיטור צהוב של שמש במרכז. יש משהו מנחם בידיעה שגם כאן, בקצה העולם, הדרך הכי טובה לקבל את האור היא עם מאפה חם שמרגיש כמו בית.
זווית אישית מהקפטן
כשאתם עומדים שם בחושך, מול הים הקר בתוך החוג הארקטי, אתם מבינים משהו על פרופורציות. הטבע לא שואל אותנו אם נוח לנו שהשמש הלכה – הוא פשוט בשלו. לילות הקוטב הם שיעור בסבלנות ובהערכה של האור הקטן ביותר.
אם אתם מחפשים טיול של "לסמן וי", לכו לתאילנד. אבל אם אתם רוצים להרגיש את הדופק של כדור הארץ, לראות את הלווייתנים בפיורדים תחת שמיים ורודים ולחוות שקט שקיים רק בלפלנד הנורבגית – אתם חייבים לעצמכם פעם אחת את החוויה הזו.
יניב הון.
אז לרשום אתכם למסע הבא?
הטיולים שלנו
הזוהר הצפוני סרטון הסבר
איך נוצר הזוהר הצפוני? צפו בסרטון המלא והצטרפו אליי למסע הבא בעקבות האורות בנורווגיה
הזוהר הצפוני: המסע מהשמש ועד ללב שלכם
המדריך המלא לצייד ותפיסת הזוהר הצפוני הזוהר הצפוני היא תופעת טבע יפהפייה שמסעירה את דמיונם של אנשים משחר ההיסטוריה. על הפיזיקה והכימייה שמאחוריו, וכיצד תוכלו
